Page 1 of 16
בס"ד. שיחת ליל ו' דחג הסוכות )ליל ש"ק( ה'תשמ"ט.
- לאחרי תבלת ערבית -
בלתי מוגה
א. "פותחין בברכה"ו.
ובפרט בלילה זה, ליל ש"ק - כמכ"ט וק"ו מהפתיחה בברכה בלילות
שלפנ"ז - כי:
ביום השכת כתיבנ "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו" )כפי
שאומרים בנוסח הקידוש דליל שבת(, "ברכו כו' וקדשו כו"'י. המשכת ברכה
וקדושה יתירה מלמעלה.
וכזה גופא - לא רק מעלת הברכה והקדושה דיום הש"ק שבהתחלת
הבריאה, אלא גם העילוי שניתוסף ביום הש"ק ע"י מתן-תורה, עילוי שבאין-
ערוך לגמרי".
ומכיון שביום הש"ק ישנה המשכת הברכה מלמעלה, הרי בוראי שגם
התחלת הדיבור צ"ל בענין הברכה. במכ"ש וק"ו מהכלל ד"פותחין בברכה"
ככל הזמנים.
ויש להוסיף. שענין הברכה הוא בהדגשה יתירה גם בפרשת השבוע
השייכת לשבת זו - "וזאת הברכה אשר כרך משה גו' את בני ישראל", שמראה
באצבעו ואומר "וזאת הברכה", כרכה לכל בנ"י.
ב. בהפתיחה כברכה - יש להזכיר לא רק ענין השבת )"ויברך גו'
ויקדש גו"'(, אלא גם ענין היו"ט.
ובהקדמה - שיש להסתכל בתורה כרי לדעת מהו הענין המיוחד השייך
לזמן זה, כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שכאשר יהודי נגש לעשות
פעולה מסויימת, עליו להסתכל תחילה בשו"עי.
וכנדו"ד: כנוגע לחול המועד - ישנו פס"ד של רבינו הזקן בשו"ע"
שהשמחה בחוה"מ היא מ"ע מה"תל. ולכן, נוסף על ענין השבת יש להזכיר גם
ענינו של היו"ט )ולא כאופז ד"שרגא בטיהרא"", אלא כענין עיקרי( - הדגשת
ענין השמחה, ובפרט בחג הסוכות - "זמן שמחתנו", כדאיתא בילקוט
שמעוניי "שלש שמחות כתיב בחג".
1( ראה - כהנסתן כלקו"ש חב"ד ע' 641 בהערה. "( או"ח -סתקכ"ט ס-ד.
2(13 פרש"י בראשית כ,עה"פ.נ 7( וימק"א ,ריש הלכות שבת בהגה-ה( כותב
14 ראה לקו"ש ח"ח ע' 49 ואילך. "(שחוה"מל' קרויחז"ל -מקרא חוליןקודשס. )ב,לענין וע"נ.קרקרת(.
15 ראה סה"ש תש"ד ע' .92 9( אמור רמד תרנך )כתחלתו(.
Page 2 of 16
ליל ו' דחג הסוכות 171
וגם ענין השמחה הוא בהדגשה יתירה בלילה זה :
מלכד העילוי וההוספה כשמחה מלילה ללילה, הרי, כלילה זה ישנם ככר
רוכם ככולם )לא רק רוב סתם, אלא רובו ככולו( דימי חג הסוכות, וע"פ הכלל
)בכמה דינים10 ( שרובו ככולו ממש, ה"ז כמו שישנם כבר כל שכעת ימי הסוכות
ביחד עם השמחה שבהסס בפועל ממש.
ובפרט ביום השבת - שכולל כל ימי השבוע שלפניו, מיום ראשון דחג
הסוכות, וממנו מתברכים כל ימי השבוע שלאח"ז, כולל גם שמע"צ ושמחרת
)שלימות השמחה ד"זמן שמחתנו"(, עד לשבת כראשית, ובמילא, כלולים בו
כל שבעת ימי הסוכות והשמחה שבהם.
ויש להוסיף, שענין השמחה מודגש גם ביום השבח מצ"ע - שהרי,
אע"פ ששבת עיקרו תענוג, כמ"ש~ן "וקראת לשבת עונג". מ"מ, מודגש בו גם
ענין השמחה - "וביום שמחתכם אלו השבתות"י,1 ועאכו"כ ביום השבת
שבמועד שבו יש חיוב השמחה מן התורה.
ג. ובנוגע לפועל :
יש לפתוח בכרכה - הן הברכה דיום השבת, "גוס שבת", והן הברכה
דהמועד - "גוט מועד".
ומכיון שזהו"ע של פתיחה לשמחת בית השואבה, הרי, כשם ששמחת
בית השואבה צריכה להיות אצל כאו"א, כך צריכה להיות גם הפתיחה בברכה
ע"י כאו"א, ולכן. לא מספיק שאני אפתח בברכה, אלא הפתיחה בברכה צ"ל ע"י
גמ הקהל שנמצא כאן - בר' אמותיו של כ"ק מו"ח אדמו-ר נשיא דורנו, אשר,
קדושה לא זזה ממקומה.14
ובפרט שבין אלו הנמצאים כאן ישנם כו"כ שזכו לראות את ב"ק מו"ח
אדמו"ר בחיים חיותו בעלמא דין, וגם ה"טף" שלא ראו אותו - ה"ה שייכים
לדורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר, "הנשיא הוא הכל"י.
וענד ועיקר - שלאחרי הפתיחה בברכה תהי' שמחת בית השואבה
בפועל ממש,
]כמדובר לעיל6' שכזמן הזה חוגגים שמחת כית השואבה גם ביום
השבת, מכיון שבלאה"כ השמחה אינה כמו בזמן הבית, ע"י החליל כו'[,
- -
סי שבהם 1 לאנזירמב. מספיק רובו יע.א.ככולו. וש-נ, -אלאיאףצ"לשיש כולוממש. ענינים האןס.נון 'בכלשעי'גופונח. 'נ. ממש. ובכל עניניו. נכסיו יכי'.
הרוסבראבנדו-ד. לחלק שלא השמחה לומה דשכעתריבוימיככולו. הסוכות. איןטעם )14 1ןן ראהספדי ע-ח ש-ד בהעלותך '1'פ-ג. ד, ' של-דז"ר.פ-נ, שלין פ-א.
11ן להשמחהולבעיר. עצמה -שדענין דרובו שפיעלתככולו בכל שפך גס מציאותו של ינוגע נ[ 116 פרש שיחת.' לילחוקתא' כא. כא. דחנה-ס ס-ב.
בלתי מתה
Page 3 of 16
172 ליל 1' דחג הסוכות
הן בנוגע לעצמו, והן בנוגע לפעולה על הזולת, וכלשון הידוע - "גרות
להאיר"7[. היינו, שנוסף ל"נר הוי' נשמת אדם"8י שכו, נעשה גם "נר להאיר"
לאחרים, החל מבני ביתו, אשתו ש"כגופו דמיא",19 ובניו ובנותיו שחייב
בחינוכם.20 ונוסף לזה פועל גם על כל אלו שנמצאים בסביבתו, ועד שפועל על
הסביבה כולה, כמדובר כמ"פ אודות השמחה והריקודים ברחוב באופן
שהרחוב בעצמו ירקוד, כולל גם הפעולה על אוה"ע שנמצאים ברחוב.
ובהדגשה יתירה בשנה זו, שנת תשמ"ט, "תשמט ידך"21 - שהענינים
המיוחדים שבה באימ לאחרי שנת תשמח )בעצמך( ותשמח )אחרים(, ושנת
הקהל, "הקהל את העם האנשים והנשים והטף".22 כלומר. שהעילויים רשנה זו
הם באופן של הוספה על גבי העילויים דשנה שעברה )תשמח ותשמח והקהל(,
ובלשון הידוע - "על גבי הענק", ומצד העילוי דשנת תשמ"ט. ה"ז )לא רק
"ננס ע-ג הענק", אלא( "ענק על גבי הענק".
ד. ויש להוסיף ולהעיר שפעולת השמחה מודגשת גם אצל "ענק" -
אברהם אבינו, -האדם הגדול כענקים":23
עבודתו של אברהם אבינו היתה בהכנסת אורחים - להכניס לכיתו
עוברי דרכים שהלכו במדבר, להאכילם ולהשקותם כו', ולא רק מאכל ומשקה
סתם, אלא דברים משובחים ביותר - לשון בחרדל )כמסופר במדרשי
חז"ל24(. והרי מובן כפשטות גודל השמחה שנעשית אצל האורחים -
שלאחרי חסדים משך זמן במדבר, מקום שממה, מכניסים אותם לבית ונותנים
להם מאכל ומשקה, ומן המשובח דוקא כו'.
ולא עוד, אלא, שפעולתו של אברהם אבינו בענין השמחה )ע"י הכנסת
אורחים( היתה אפילו ביחס לערביים.25
וענינו בעבודת האדם :
"ערבי" - קאי על נפש הבהמית שבאדם. כי, "ערבי" הוא מלשון עירוב,
היינו, העירוב דאדם ובהמה מצד נפש הבהמית שבארס.
זאת ועוד : "ערבי" הוא גם מלשון עריכות, כי, ע"י העבודה דבירור נפש
הכהמית, להפכה לקדושה, כאופן דאתהפכא חשוכא לנהורא, אזי נעשה
עריבות ומתיקות.
ובנדו"ד - שהשמחה צריכה להיות לא רק אצל נפש האלקיח. אלא גם
17( כאד - ל-ו-ש ח-ב ע' 484 ואילך. יש"נ. 21ן -
18( ל' הכהסב - ראה טו. ג.
19( משל' מנחותכ.צג.כז.ב, וראה וש"ת תניא פי.ט. 223( עלך יהושעלא.יר. יכ.טו.
התורה 20( וער וראה טרש א,ציק' דעותהלמידיתשחיובערך שך החיכוך הוא בתחלתו_גע ג2ן 124 ב"מ פו,שם. ב. פרש"י וירא יח, ז.
וש"ג(_ פרש"' שב. ד.
בלתי מתה
Page 4 of 16
ליל ו' רחג הסוכות 173
אצל נפש הבהמית )"ערבי"(, ולא עוד אלא שפעולת השמחה היא גם ברחוב,
ובאוה"ע שכרחוב כו'. ע"ד ובדוגמת פעולתו של אברהם אבינו עם ערביים
כפשוטם.
ולהעיר, שהפעולה על נה"ב, הרחוב ואוה"ע כו', באופן של אתהפכא
חשוכא לנהורא - קשורה עם כללות השמחה שבחג הסוכות:
בנוגע לגודל השמחה שבחג המוכוח עוד יותר מאשר השמחה שבחג
הפסח - צריך להבין :
מכיון שבחג הפסח היתה לידת עם ישראל, "לקחת לו גוי מקרב גוי",26
באופן של התהוות חדשה מאין ליש - היתה צריכה להיות השמחה דחג הפסח
גדולה יותר מהשמחה דחג הסוכות. שאינו באופן של התהוות חדשה. שהרי גם
לפני חג הסוכות ישנה כבר המציאות דכנ"י, ולא עוד, אלא. שמציאותם היא
בדרגא נעלית ביותר, לאחרי כללות העבודה דחודש אלול, ר"ה ויוהכ"פ, אלא.
שבחג הסוכות ניתוסף עילוי גדול יותר, אבל לא באופן של התהוות חדשה כמו
בחג הפסח ? ,
והביאור בזה - שגודל השמחה דחג הסוכות היא כתוצאה מעבודת
התשוסה שלפנ"ז. החל מעבודת התשובה דחודש אלול. ועד לשלימות התשוסה
ביוהכ"פ, תשובה עילאה27 שהיא בשמחה רבה,78 אשר, שמחה זו באה לידי
גילוי בחג הסוכות, ככל הענינים ד"בכסה" שמתגלים "ליום חגינו".29
ומכיון שהשמחה דחג הסוכות קשורה עם עבודת התשוכה - מובנת
שייכותה של שמחה זו לפעולה דאתהפכא חשוכא לנהורא.
ובפשטות - פעולת השמחה גם אצל נה"ב. וגם ברחוב, כולל גם אוה"ע
שברחוב. שמסייעים לבנ"י שיוכלו לשמוח כשמחת בית השואבה. ע"ד מ"ש
"ועמדו זרים ורעו צאנכם",30 וכן לאידך, שבנ"י מסייעים לאוה"ע לקיים מצוות
דידהו, כפס"ד הרמכ"פוי ש"צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי
העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח".
ה. ומכיון דאתינן להכי )פס"ד הרמב"ם בנוגע לחיוב דשבע מצוות ב"ג(
- יש להזכיר גם דברי הרמב"ם בהתחלת וסיום ספרו, השייכים במיוחד לחג
הסוכות:
כהתחלת ספרו - "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי
ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהס לא
נמצאו אלא מאמתת המצאו".
26( - מתחנן י, לי. 29( ההלים-פא. ד. וראה לקי-תדר1ש' ר-ה 1ד.
27( תשמ"ה ראה ס"ד. לקו"ת ות"נ, תצא לז. ד. ברכתערב יוהכ"פ וע"ד0.)( ימעד וככ"מ, סא. ה.
"2ן אנה-ת ספי.א. י,3 הל' מלנים פ-ח ד.י.
בלתי מנגח